הראל חברה לביטוח בע"מ נ' לוי - פסקדין

החלטה

לעניין בקשה לצירוף ראיה:

1.בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 27.9.2011 סיימו הצדדים הבאת ראיותיהם והחלו לסכם טענותיהם בעל פה.

במהלך הסיכומים, הסתבר לב"כ התובעת כי חוות דעת השמאי מטעמה לא הוגשה כראיה לעניין הנזק, והיא ביקשה להתיר לה לצרף את הראיה בשלב זה.

ב"כ הנתבע התנגד לצירוף הראיה מטעמים שהעלה, והתרתי לצדדים להגיש טיעוניהם בכתב.

2.התובעת טענה כי יש להתיר את צירוף הראיה באיחור, מאחר וזו צורפה מלכתחילה לכתב התביעה מטעמה, ומאחר והצדדים הגיעו להסדר דיוני אשר פטר אותם מהגשת תצהירים, באופן שלא היה צורך גם בהגשת המוצגים האחרים, לרבות חוות הדעת.

עוד נטען, כי אין לנתבע כל טענה עניינית בקשר לתוכנה של חוות הדעת, בשעה שהוא לא הגיש חוות דעת נגדית סותרת, ומכאן שדחיית הבקשה תמנע מן התובעת להוכיח את נזקיה.

3.הנתבע מצידו הכחיש כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני כלשהו, וטען כי צירוף הראיה בשלב זה יגרום לו נזק מאחר ויתכן כי תידרש הבאת ראיות נגדיות וחקירת עדים לאחר שהסתיימה כבר הבאת הראיות.

4.הפכתי בבקשה ובחומר המצוי בפני, ולא מצאתי בו תמיכה לטענה בדבר קיומו של הסדר דיוני בין הצדדים, וודאי לא כזה הפוטר את התובעת מהגשת ראיות.

5.מתוכן הבקשה ובבחינת התנהלות התובעת, ניתן להתרשם כי אי הגשת חוות דעת השמאי כראיה נבעה ככל הנראה ממחדל ולא מטעם מהותי כלשהו.

מאליו ברור כי עיתוי הגשת הבקשה הוא בעוכריה של התובעת, במקום בו הסתיימה כבר הבאת הראיות והצדדים הגיעו לשלב הסיכומים, ויש לבחון האם בנסיבות אלו ראוי לקבל הבקשה.

כעקרון, אין להתיר הגשת ראיות בשלב כה מתקדם של הדיון. ניהולו התקין של ההליך הדיוני מחייב שמירה על סדר הבאת הראיות, והקפדה כי לא תוגשנה ראיות חדשות לאחר סיום שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק ולהביא את ההתדיינות לסיומה [ראה למשל לעניין זה רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ. כלל חב' לביטוח בע"מ, פ"ד נה (4) 577].

עיקרון זה נסוג כאשר צירופה של ראיה נוספת נדרש לשם בירור האמת, ויש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא ושלם על זכויות בעלי-הדין. זאת, גם כאשר הסיבה לאי הגשת הראיה במועד נבעה ממחדלו של בעל דין [ראה שם, 579].

זאת ועוד, הלכה היא כי סדרי הדין הם אמצעי להשגת מטרה צודקת, אך אין הם המטרה עצמה. לעיתים שיקולי שמירה דווקנית על פרוצדורה יסוגו לעומת שיקולי צדק דיוני, באשר בית המשפט הינו אדון לפרוצדורה ולא עבד לה [ראה למשל לעניין זה: ע"א 1673/93 לירל בע"מ נ. במגן חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מח (2) 697].

במקרה שבפני, המדובר בראיה מהותית אשר בלעדיה לא תוכל התובעת להוכיח כלל את נזקיה, ונראה כי צירופה של הראיה לא יהווה משום גורם מפתיע או בלתי ידוע לצד שכנגד, אשר ניתנה לו ההזדמנות לבחנה כאשר זו צורפה בשלב ההליכים המקדמיים.

נקבע בפסיקה כי גם כאשר מדובר בצירוף ראיה בשלב הערעור ורק מחדלו של המבקש הביא לאי הגשתה, עדיין יותר לצרפה כאשר מדובר בראיה בעלת חשיבות ניכרת להכרעה [ראה למשל ע"א (ת"א) 3325/05 בנק מסד נ. שטרית, פורסם במאגרים]

6.בנסיבות אלה, מצאתי כי יש לפעול על פי החריג ולהתיר את צירופה של הראיה, על אף מחדלה של המבקשת והשלב הדיוני בו מצוי התיק, שכן אי קבלת הראיה עלול לגרום להכשלת התביעה רק מטעם זה, באופן שאפילו תוכיח התובעת את אחריות הנתבע לתאונה היא לא תוכל להוכיח את נזקיה, ומנגד ניתן לפצות את הנתבע בהוצאות על הנזק שייגרם לו בשל החריגה מסדרי הראיות.

לפיכך, אני מקבלת את הבקשה ומתירה צירופה של חוות הדעת כראיה, בכפוף לכך שהתובעת תשלם את הוצאות הנתבע בגין בקשה זו בסך 2500 ש"ח, ללא קשר לתוצאות ההליך.

יתכן ויהיה מקום לשקול פסיקת הוצאות נוספות, לאור ההליכים הנוספים הצפויים בתיק בשל הוספת הראיה בשלב זה.

רשמתי לפני האמור בתשובה שהוגשה על ידי התובעת לפיה תשא בשכר העדת השמאי כנדרש.